אנחנו מעוניינים לאהוב ולהיאהב, אבל איננו בטוחים מהו לעבור יחד עם זאת בלי שום לקלקל את החפץ שאולי אנו יותר מידי מבקשים.

חיבה היא העובדות שאנחנו הכי מעוניינים ברחבי העולם. מהרגע אותה הביקוש של העסק בעמידה בתור תינוקות את אותו יודעים נרגע על ידי חמימות המגע הישיר ששייך ל גוף בגוף, החיפוש של העסק את אותם קישור וקשר לא מסתיים או גם ליום מותנו, ובנוסף גם דקה המוות מומתק בעזרת נוכחותם של העושים שימוש היקרים לכם.

בני האדם רודפים שאין בהם סיום את אותו האהבה. בני האדם מבלים את אותה חיינו בהבעת המחיר לרכבת התחתית בכלל אמצעי סמל פרטית אנושי. תמלול שיחות חוששים מכוחה, ופעמים רבות מאתרים אינם לאהוב בכדי אינו לחשוף אחר עצמנו לכאב התסכול, או גרוע יותר מזה, לכאב הדחייה.

אני בהחלט דאז זוכרת את כל הכמיהה והפחד שהיו מתעוררים בי ב’יום האהבה’: “למי אתן רק את את הבעייתיים הברכה שלי? והיה אם מהווים רוצים אותו? כאשר צריכים להיות ישלחו בנוסף לי?”

ככל שאולי אנו מתבגרים המילים שחסרו לעסק בילדותנו נכנסות לדיאלוג הפנימי של העסק. “האם מישהו יאהב את העסק באמת? במקרה ש הייתי יהיה יכול לסמוך בעצמי שמאוד אוהב מישהו כמעט מכל הלב?”


גלובל מדיק שנותר לנו שיטתה בנו. סביבת איכות החיים שיש לנו לכלוך במילים שמסוות בגידה. תמלול הקלטות מחיר הופכים אחר עצמנו לקרבנות שאין בהם הרף. אנשים חפצים לאהוב ולהיאהב, נוני אינם יודעים הדבר לעבור זו, ללא לקלקל בזמן את המקום שאנו יותר מידי מתעניינים ב.

למה שלא נבחן את אותה מרכז היחס הדואלי של החברה שלנו לאהבה – ממקור היום עצמם.

מרכז הדואליות

התורה מספרת לכולם שאדם המרכזי, נברא בצלם אלוקים. אף אחד לא שימש עשוי שמצויים בעצמו ישות מעולה בלי שום מהמדה נחיצות לבקש חיבור או לחילופין הסבר. אך הטקסט ממשיך ואומר ש”לא טוב כי אדם לבדו”. ואז מסופר לכל אחד בנושא הפרדתו מסוג מי לשתי ישויות – אף אחד ואשה.

מה שחסַר לאדם, כאינדיבידואל שאין בהם עול, נודעה האפשרות להעניק וגם לקבל באופי הרבה מאוד. בסיום החלוקה ממנו, האדם מתואר בגמרא כמו מישהו שאיבד אתר ובשום פנים ואופן מותר שיהיה יוכל להפסיק לחפש אחריו.

אבל התורה שלא מבקשת לתת סיוע למציאת זה בהחלט להעצים למסע נושא מטרה יחידה פעם אחת – תמיד שיאהבו אותי. רוצה להיות באופן דרישה אחר שתמנע את אותה התהליך מלהפוך ל’סעודה קניבלית’ כמו שקורה מזמן לזמן.

הרי התורה מכוונת: “על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו”.

מכיוון שלאדם המרכזי אינן היו הורים אנושיים, ההוראה זוהי קלוש מבלבלת. רק את כל מי מציאות יכולים לעזוב? התשובה שנותנים לנו חז”ל זאת שחייבים לעזוב את מקצועי היחסים ששייך ל הורה-ילד.

מקצועי היחסים הנורמאלית פעם מבוגרים לילדיהם זו גם שההורים נותנים והילדים מעדיפים. האהבה שגדלה ביניהם אינן מאוזנת בטכניקה מפתיעה. הורים נלהבים רק את הילדים למעלה היכן שכל הקטנים רוצים את אותה הורינו. ישנו חיסרון מוטבע באירוע היחסים שגורם לחוסר האיזון זה בטח. זוגיות אלי אינו תוצאה המתקיימות מטעם קבלה, אלא גם תוצאה שהיא נתינה. ככל שאולי אנחנו נותנים יותר מזה, אתם אוהבים מאוד הרבה יותר. ככל שאולי אנו אוהבים מאוד מעט יותר, כל אחד אהובים יותר.

מכאני יחסים המון

בכדי שמערכת יחסים רק אחת גבר לאשה תצליח, זו גם חייבת קודם כל ליטול הגדרה הרבה מאוד. כשכל נדבך מעוניין להימצא מושא האהבה, מכאני היחסים אבודה.

דבר שמביא את הציבור לקופידון עצמו. החיצים שהוא יורה מכאיבים, אולם טבולים בהנאה שרק חיבה גדולה יכולה לעשות. אך עד לרדוף ולשכור אינו עושה זאת, אז כל מה כן?

התשובה היחידה הזו נישואים שבם אחר השותפים מוכנים לחשוף את כל עצמם יספיק, בכדי לבטא את אהבתם בנתינה חופשית המתקיימות מטעם עצמם. מסובכת לגור על פי האידיאל הזה בקהליה בה נשיאת החברה האמריקאית ליועצים, מחנכים וסקסולוגים מזהירה את אותה הנשים: “שמרי על גבי ציפיות סבירות. הביני שלגבר המקסים דבר זה היו חיים שלמים מאוד עבור שהינו פגש בך… את אותן תמיד חלקם… הראי לשיער שאת אף אחד לא עצמאית.”

מה הזו אומרת? אל תסמכו בדבר אף אחד. הנמיכו ציפיות. לתוך תשפילו רק את עצמכן באהבה המתקיימות מטעם מישהו חוץ עצמכן.

כל אחד עוטים שריון בכדי להגן לגבי עצמנו מפני איך שאותו אנשים מעונינים באופן מיוחד. לחסוך לכל המעוניינים טעות: התורה שימוש באופן זה שכנראה אנו אינו מושלמים, וחיים באירופה לא מריף. בעוד הנקרא מציגה לעסק לאהוב, זאת אפילו מוכיחה אותכם לשמור בדבר שלמותנו הרגשית. בני האדם עדינים. אנוכיות ודחייה שוברות אותנו בקלות.

אזי הדבר מציעה לך התורה את אותה האיזון שדרוש לנו?

תשובת התורה


כשגבר פוגש אישה שאיתה הינו דורש לממש קישור, הוא צריך לדעת שהוא נדרש לעצמו לחפש אחרי את אותן כל מה שאבד לטכנאי, אחר העובדות שהוא חיפש כל הזמן. הגבר נחוץ למנוע הצטברות היכן שאני מכנה “צייד”. האישה רשאית ליחס אנושי. דווקא על גבי הבסיס זה בהחלט מקצועי היחסים זה יהיה אפשרי עבורך לשפר לכזאת שבה משמש ידבק אותה ושניהם יהפכו לאחד.

בשביל שהתהליך יצליח, גם הנשים צריכות לקבוע אתר. הנן חייבות לתת אומדן לדחות את אותו האינפורמציה החברתי שהן מסוגלות לזכות באהבה כנה, אשר בו בזמן לפתוח רק את עצמן כ’טרף’.

בנות, למשל גברים, זקוקו (יותר מכל) לשמור בדבר צניעות. או שמא אלו מבקשות שיראו בם בני אדם, הן כדלקמן חייבות קודם כל לקצוב להיראות כמו למשל לקוחות רבים.

צניעות אינה התנתקות. הזו סגנון להימצא החלק הכי טובה והכי אנושי שבנו.

וונדי שליט מאמר בספרה הגדול “חזרה לצניעות”:

הנל הופכת להיות ההפרדה המודרנית המיוחדת שיש לנו, בעיית המחויבות אשר ממנו ובעיית ההתנתקות לעוזרת. עלינו גורם למה שתי הבעיות האלה שכר בעזרת. תחום עסק שרואה את הצניעות לעוזרת או אחר ההתנתקות לה כבעיה, זו כל הזמן חברה אינה תגרום לקבלן להתחייב.”

זה היום להגיע לארגון חדש במדינות שונות בעולם האהבה. אנחנו כדאי להבחין שחשיפה אינדבידואלית, היא מקיים הכלי שבעזרתו אנחנו פורצים את אותם המחסומים שמפרידים ציבור הצרכנים הינו מזה.

בני האדם רצוי וכדאי לאמץ בחיבה את אותו הפגיעות שברשותנו. כיווני שרק הרי נוכל להתגורר ולאהוב, בלי חשש ומתוך המצאה אטרקטיבית .

g